מדליקי משואות

מידי שנה בערב יום השואה אנו מדליקים שש משואות, לזכר ששת מיליוני הנספים בשואה.
מדליקי המשואות בבנימינה
מר אליעזר קאופמן
אליעזר קאופמן בן אסתר ומנחם זכרם לברכה. אביו נלקח על-ידי ההונגרים ולא שב. שרד את מחנה ההשמדה אושוויץ ואת מחנה מטהאוזן, שם עבד בעבודות כפייה.
בשנת 1948 הגיע לבנימינה, כאן הקים את ביתו ואת משפחתו.
אב לאסתר, יוסי וטלי, סב לעשרים וחמישה נכדים ולשמונה נינים.

הגב' שרה בן עמוס ומר מוטי יקיר.
שרה בן עמוס נולדה בשנת 1945 בכפר קטן בשם זנזור בלוב. באותה השנה הגיעו הגרמנים ופעלו על מנת להשמיד את כל היהודים. שרה ראתה את כל משפחתה נרצחת לנגד עיניה, היא נפצעה קשה ממכת גרזן וניצלה ע"י האמריקאים ששלחו אותה לבית חולים. את האסון הנורא שרדו רק היא ואחיותיה ועד גמר המלחמה הן היו במחנה. ב 1948 עלו לארץ, היא נישאה בגיל 14 וחצי ובשנת 1957 היא ובעלה הגיע לבנימינה.
מרדכי יקיר בן פאול ולוטי זכרם-לברכה. בהיותו בן 3 נלקח אביו על-ידי הנאצים לעבודות כפיה ומאז לא נודעו עקבותיו. היה בגטו טראזיסטריה עם אימו, שם קדח מחום ונפגע בעינו. בשנת 1947 עלה עם אימו לפלסטינה, ממנה הוגלו למחנה בקפריסין. בשנת 1948, עם קום המדינה, עלה לארץ ישראל. השתתף בהקמת המושב עמי-קם. גר כיום בבנימינה. אב ללימור, עטרה ונתנאל וסב לשישה נכדים.

הגברת סופיה גלפמן ומר חיים גולני
סופיה גלפמן נולדה ברומניה, אביה היה בעל חנות לדברי עור, בגיל 5 נשלחה עם כל משפחתה ע"י הגרמנים לגטו טכנזיססטריה, הוריה נאלצו לעבוד עבור הגרמנים בתפירה בעור. כאשר נכנסו הרוסים לרומניה, הם שיחררו את המחנה ובשנת 1951 הגיעו ארצה, כל חייה גרה בחדרה ולפני 3 שנים עברה לגור בבנימינה.
חיים גולני בן בכור להוריו יהודית ומשה לוין. נולד בשנת 1929 בוילנה. משפחתו המורחבת מנתה 72 נפשות ורק חיים ואביו משה ז"ל שרדו כל אחד לחוד. בתחנת הרכבת בוילנה חיים נפרד בשברון לב ובבכי מאמו ומשתי אחיותיו, שאותן לא שב לראות עוד. חיים שהה בחמישה מחנות ריכוז באסטוניה, מראשית אוקטובר 1943 ועד ראשית ינור 1945. ב 16 באפריל 1945 חוסל המחנה האחרון בו שהה חיים, דאוטמרגן, והנותרים הוצאו לצעדת המוות, לכוון דכאו. חיים ואחרים גררו את רגליהם הנפוחות והכואבות בשלג העמוק, במשך ימים ולילות. ב- 24 באפריל הפתיע אותם טור שריון צרפתי. השומרים הגרמנים עם הכלבים ברחו לעבר היערות והאסירים שמצאו את עצמם בתווך, בין הכוחות הלוחמים, רצו בשארית כוחותיהם אל החוות החקלאיות הגרמניות למצוא מחסה. הם מצאו מסתור ביערות, במתבנים ובבורות. ב – 25 באפריל 1945 חיים והשורדים האחרים, הפכו להיות אנשים חופשיים ואורחיהם של הצבא הצרפתי החופשי בדרום מערב גרמניה.

מר עמנאול שסקין ומר שמעון ישורון.
עמנואל שסקין, בן איידל וחיים-לייב זכרם לברכה, נולד בשנת 1924 בליטא. הצעיר מבן שבעת אחיו ואחיותיו. עם פלישת צבא גרמניה לליטא הועברה משפחתו לגיא שבלי והגברים נלקחו לעבודה. בשנת 1944 הועבר למחנה הריכוז מילדורף, שלוחה של מחנה דכאו. עלה לארץ בשנת 1946 ומתגורר כיום לצד ילדיו ונכדיו בבנימינה. אב לאמיר ועדי וסב לשישה נכדים.
שמעון ישורון, יליד וארשה, ביום הראשון למלחמה הפציצו הגרמנים את וארשה. הוא, משפחתו וכמה מהשכנים ברחו עם עגלון ועגלה והיו בדרכם לרוסיה. האוקראינים בגבול לא נתנו להם לעבור ושלוח אותם למחנה עבודה בסיביר, שנה של עבודת פרך ללא מזון. אחרי שנה העבירו אותם לאוזבקוסן, שם נפטר אביו מחרפת רעב. אחרי המלחמה הרשו הרוסים לכל הפולנים לחזור לביתם. לא היה שם זכר לבית, הם הצטרפו למחנות הפליטים שהקימו האמריקאים, אחרי קום המדינה עלו ארצה, הוא וסבתו. בשנת 1980 הגיע לבנימינה לאחר פרישתו מצה"ל, בדרגת סגן אלוף.

מר צבי פישר ומר יואל ינקלביץ'.
צבי פישר, בן מתוקה ושמואל זכרם-לברכה, אשר נספו בשואה, שכל בה גם את אחותו ואת אחיו. עלה לארץ במרץ 1948. מתגורר בבנימינה. אב למתוקה, צבי ושמואל, סב לשמונה נכדים ולשני נינים.
יואל ינקלביץ', נולד בליטא עם פרוץ המלחמה, אביו ושאר היהודים רצו לעזור לרוסים להילחם בנאצים, אך הרוסים פירשו זאת כבגידה והגלו אותם לסיביר. בדרך למחנה הפציצו הגרמנים את הרכבת. הוא ראה את סבו וסבתו נשרפים למות. מי שנשאר הגיע למחנה. לא היה אוכל היה קור אימים, הוא נזכר, שמשאלתו הייתה, פעם אחת לאכול לשובע ולמות! 6 שנים היו שם, עבודות פרך. גם בתום המלחמה עברו עוד תלאות בדרכם לפולין, בגבול צ'כיה הופרד מהוריו ובגרמניה מצא אותם שוב. בשנת 1950 - עלה לארץ באונית קוממיות.
 

הגברת זיסל הלפמן
זיסל הלפמן, בת רחל ומשה זכרם לברכה, אשר ניספו בשואה, שרדה את מחנה העבודה גברסדורף שבצ'כיה. עלתה לארץ בשנת 1948. מתגוררת בבנימינה. אם לזלי ולמשה וסבתא לששה נכדים.

"לאסוף את השברים"
לאסוף את השברים - מבצע לאומי להצלת פריטים אישיים מתקופת השואה
 

מדליקי המשואות בגבעת עדה
הגברת שרה דוידוביץ'
שרה דוידוביץ נולדה בהונגריה בשנת 1921. עם כניסת הגרמנים להונגריה נלקחה לאושוויץ, שם חוותה את זוועות המחנה ואת כאב בני עמה. ניצלה מן ההשמדה ההמונית ובמאבק עיקש ונחוש הגיעה אל אדמת המולדת. יחד עם בעלה מנחם דוידוביץ' זכרו לברכה בנתה את ביתה בגבעת-עדה וכוננה עץ משפחתי בן ארבע דורות.
 

הגברת גיזלה רוזנפלד:
גיזלה רוזנפלד נולדה בהונגריה בשנת 1921. עם כניסת הנאצים למדינה נלקחה למחנה ההשמדה אושוויץ, שם הופרדה משאר בני משפחתה ונותרה לבדה. בדרך נס, הועברה למחנה עבודות כפייה בגרמניה וגברה על תנאי העבודה הקשים, על הרעב ועל ההשפלות, תוך שהיא נאחזת בחיים. מתוך תקווה ואמונה הגיעה לישראל, נישאה לנתן רוזנפלד זכרו לברכה, ויחד הקימו בית ומשפחה בגבעת-עדה.
 

הגברת שושנה אוורבוך:
שושנה אוורבוך נולדה בפולין בשנת 1931. הוצאה מביתה ונלקחה אל בין כותלי גטו ורשה. תוך סיכון עצמי, נהגה לצאת אל הכפרים ולאסוף מזון אותו הבריחה עבור בני משפחתה אל בין כותלי הגטו. לאחר המרד וסגירת הגטו מצאה מסתור בבית איכרים פולנים, שרדה והגיעה עם עליית הנוער לארץ ישראל. כאן נישאה לבן-ציון אוורבוך, חקלאי יליד הארץ. יחד הקימו משפחה מורחבת המהווה המשך נאמן לדור המייסדים הראשונים במושבה וסמל לנצחיות העם היהודי.

הגברת זיוה פיין:
זיווה פיין נולדה בפולין בשנת 1924. מן העיירה הבוערת והרצח ההמוני הצליחה להימלט ולמצוא מסתור בין יערות פולין. תוך בריחה תמידית וסיכון רב פילסה דרכה אל החופש, הגשימה חלום והגיעה עם עליית הנוער לישראל. נישאה לאהרון פיין, חלקאי יליד הארץ. יחד הקימו בית ודורות שהם חוליה נוספת בשרשרת המייסדים הראשונים של המושבה.
 

מר דוד פלפי:
דוד פלפי נולד ברומניה בשנת 1934. משפחתו הועבדה בעבודות הפרך של מחנות הנאצים. דוד היה ילד בן 6 אשר חי בתנאים קשים ביותר יחד עם הוריו וסבתו בת ה-80.לפני תום המלחמה נפטר אביו כתוצאה מהתנאים הקשים שהיו שיגרת יומם. משפחתו המשיכה לסבול מרעב, השפלות ועבודה קשה. בשנת 1961 עלה ארצה יחד עם אשתו. כאן הקימו בית ומשפחה בישראל.

הגברת חוה צור:
חווה צור נולדה בהונגריה בשנת 1926. עם כניסת הגרמנים הושמדה כל משפחתה והיא נותרה לבדה בבודפסט, שם חוותה את זוועות השואה ועבדה במחנות עבודה בתנאים קשים מאוד. מתוך תקווה גדולה הגיעה לישראל. כאן נישאה לראובן ז"ל, בן גבעת עדה, ויחד הקימו משפחה המונה חמישה דורות בגבעת עדה.