לאהוד רעי וידידי

לאהוד רעי וידידי מעשרות השנים,
במילות שיר אביע אמרי פי ורצוני.
ובניגונם ישמעו בצליל פעמונים,
המלווים תקופות ילדותינו החקוקה במסילת זכרוני.
*
ידידות אמתית שהפגישה דרכנו,
ואבק צעדיה עדיין נישא ברוח.
הדה מרחץ בחלל עברנו,
ומשב- רוחה בערפילי הבוקר ביציאה לשוח
*
חברי המשורר אליך אשא אמרי,
ובמילותיי אזכיר לך נשכחות.
את תקופת ילדותינו ליד המסילה בחצר,
כן, מאז חלפו שנים ועשרות עונות.
*
עת שיחקנו בין עצי ההדר התפוח והמישמש,
בהביטנו אל-על לאדרת צמרת תפארתם.
ולכל מאוויינו הקדשנו בתקווה שיתממש,
לטפס ולהשקיף מעל עלוותם.
*
יחד יצרנו את כלי המשחק,
ומערימת ארגזים שזמנם עבר.
בינינו קירות והשלמנו גג מפח דק,
ובסיום ישבנו בכף כבתוך מבצר.
*
טיפסנו אט אט לפתח שובך היונים,

ועלינו במעלות שלבי הסולם.
ובכפות ידינו ליטפנו את הגוזלים,
ובגרגרי חיטה השבענו רעבונם.
*
עד לערוב היום עם דמדומים,
וקרן פז בודדה הבהיקה פרי הרימון.
ויונה צחורה שבה לביתה מעל הענפים,
ונפרדנו תוך תקווה להירדם,
עם חלום מפגש המחר שיתגשם.

כל זה כותב אני אליך אהוד היקר,
לשמע שירך וריח הבושם של מילותך.
הנך אומנם גר בכרך אך נשמתך בכפר,
וכה חדורים בתוכך חוויות ילדותך.
*
אתה כותב על נחל התנינים,
ומלווים אותך הדי הלומת החוצבים במחצבה.
נושא בקרבך את ריח הפרחים,
וזימרת הבוצרים כמנגינה ערבה.
*
על כן הגיע הזמן שאלינו תחזור,
ובנה ביתך ושוב נשב במרפסת.
ויחד נאזין לציפורי-שיר בהשמיעם מזמור,
כבקעת מעיין ילדות ואוזנינו כאפרכסת.
*
חזור אל חבריך ,חברת ילדות חסב"ב,
חבורה המקבילה לחסמבה האגדית.
אלי לגדעון ,צביקה,יצחקלה, עוזי ותגרום אושר רב,
בוא אל חקינו לחברות מוצקה וייחודית.
*
ואכן כעבור שנים אהוד חזר למקום הולדתו,
אל מושבתו ואף קרוב למקום מגורי.
וביקשני שאתכנן ואבצע את גינת ביתו,
ולא אשכח לכלול תפוח ומישמש בתוכניות.
*
וכך בשעות הערב עם דמדומים,
שוב ישבנו במרפסת.
ועלו וצפו זיכרונות כממישקע הנהר,
ויונה צחורה במעופה חגה מעלינו כמחפשת,
את שובך היונים שבחצר אחרת למזכרת נשאר.
*
והיום אנו פה באזכרתך, ורק חומה יצוקה מפרידה בעצמה,
בין עולם הרעש לעולם הדממה.
ובין לוחות השיש הבוהקות בלבן,
אפנה מבטי אל-על ואשאל,
מדוע בטרם ערב ,רעי הינך נמצא כאן......

כתב וציי ר : חיים אלקים בן כיתה של אהוד מנור.